תשובה עדינה ונעימה, שהיא מַעֲנֶה־רַּךְ, יָשִׁיב וירגיע אפילו חֵמָה פנימית הבוערת בלב. מנגד, וּדְבַר־עֶצֶב, כלומר דיבור בוטה ופוגעני, יַעֲלֶה ויעורר מיד את האָף, שהוא הכעס החיצוני והגלוי הניכר בפניו של האדם. עיקרון זה תקף בכל מערכות היחסים, החל ממשרת המפייס את כעסו של מלך בשר ודם, ועד לתפילת צדיקים היודעים לרצות את ה' לאחר חטאים. משום כך, ראוי לאדם להרגיל את לשונו לדיבור נעים, שכן מילים פוגעניות עלולות להשחית גם את זכויותיו של אדם המרבה במעשי חסד.
משלי, פרק ט״ו, פסוק א׳
מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.