אהדתו ונחת רוחו של המנהיג, שהם רְצוֹן־מֶלֶךְ, נתונים תמיד לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל, שהוא משרת נבון וזריז הפועל מתוך הבנת התכלית. לעומת זאת, וְעֶבְרָתוֹ, כלומר כעסו העוצמתי של המלך, מופנית כלפי משרת מֵבִישׁ, אדם רשלן וסכל שגורם לזעם המלך להתפשט ולפגוע גם בחפים מפשע. חוקיות זו, שבה התנהגות היחיד משפיעה על הציבור כולו, משתקפת גם ביחסים שבין ה' לאדם, כאשר מעשה טוב מעורר רצון ומעשה רע מעורר כעס אלוהי על העולם. באופן סמלי, דינמיקה זו מתקיימת גם בתוך נפש האדם פנימה, כאשר השכל מתקשה להנהיג גוף הנוטה לתאוות, אך מצליח בכך בקלות כאשר הגוף ממושמע ופועל כמשרת נבון.
משלי, פרק י״ד, פסוק ל״ה
רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.