תּוֹעֲבַת יְהֹוָה הן מַחְשְׁבוֹת האדם הרָע, שכן עצם התכנון הפנימי לחטוא פסול כשלעצמו ומהווה שורש למידות מושחתות. מנגד, דיבורים של רצון וחסד הם אִמְרֵי־נֹעַם הנחשבים טְהֹרִים, יפים ורצויים לפני ה' ככסף נקי מסיגים. קריאה נוספת מחברת את חלקי הפסוק ומזהירה מפני חטא הצביעות, שבו אדם מסתיר מַחְשְׁבוֹת רָע מאחורי אִמְרֵי־נֹעַם רכים שנועדו להונות את השומעים. לפיכך, דיבור נעים אינו מספיק; כדי שדברי האדם יהיו באמת טְהֹרִים, עליהם להיות נקיים מכל כוונה נסתרת כך שתוכו יתאים במדויק לחיצוניותו.
משלי, פרק ט״ו, פסוק כ״ו
תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.