משלי, פרק ט״ו, פסוק כ״ג

אדם חווה סיפוק רב כאשר הוא מצליח להשיב תשובה נכונה ומדויקת, ולכן יש שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִיו, כלומר באמירה ובדיבור שלו. עם זאת, מכיוון שאנשים נוטים להתלהב מהעצות של עצמם, הם עלולים להתגאות ולדבר שלא בזמן ובכך להכשיל את מטרתם. משום כך מודגש כי וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה־טּוֹב, שכן ערכו האמיתי של הדיבור נמדדת בתזמון שלו. עצה מגיעה לשלמותה רק כאשר היא מותאמת לנסיבות ונאמרת בדיוק ברגע הראוי. באופן זה, החכמה אינה מסתכמת רק בשמחתו האישית של הדובר, אלא הופכת לכלי המועיל לאחרים.