ייסורים קשים ומרים, שהם בגדר מוּסָר רָע, מצפים לְעֹזֵב אֹרַח, כלומר לאדם הבוחר לנטוש את דרך ה' והמידות הטובות. גישות אחרות מציעות כי המוסר נתפס כרע רק בעיני החוטא, או שעצם הנטישה מעידה על כך שקיבל מלכתחילה חינוך חסר. מטרת הייסורים הללו היא לעורר את האדם לתשובה, אך אם הוא שׂוֹנֵא תוֹכַחַת, מסרב להקשיב להדרכה ומתעלם מהמסר שמאחורי סבלו, גורלו נחרץ והוא יָמוּת. עונש זה מוצדק בשל סירובו העיקש להשתפר, והוא עשוי להתפרש כמוות פתאומי, כמיתה בתוך הרשע, או כהשאלה לחורבן רוחני מוחלט.
משלי, פרק ט״ו, פסוק י׳
מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.