הדיבור האנושי נושא בחובו כוח אדיר, ולכן מַרְפֵּא לָשׁוֹן, כלומר דיבור רך ועדין המפייס כעסים או דברי תורה ומוסר המרפאים את הנפש, הוא כעֵץ חַיִּים המעניק בריאות ואריכות ימים. לעומת זאת, הפסוק מזהיר מפני וְסֶלֶף בָּהּ, מצב שבו האדם מעוות את דיבורו וסוטה מדרך היושר באמצעות מילים בוטות, רכילות או דברי איוולת. דיבור הרסני זה גורם לשֶׁבֶר בְּרוּחַ, שמשמעותו מפח נפש ודחיית רצונותיו של האדם, ואף מעורר סכנה חיצונית בדומה לעץ הנשבר בסערה. מעבר לנזק החברתי, שפה פגומה מעידה על חולי פנימי עמוק בנפשו של הדובר, ועלולה להביא עליו חורבן כעונש מאת ה'.
משלי, פרק ט״ו, פסוק ד׳
מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.