משלי, פרק ט״ו, פסוק ט״ו

תחושת האושר והסבל של האדם תלויה במידה רבה באופיו ובנקודת מבטו, ולא רק במצבו החומרי. כׇּל־יְמֵי עָנִי רָעִים משום שהוא סובל ממחסור כלכלי המקשה עליו בשגרת חייו, או לחלופין מכיוון שהוא סובל מעוני נפשי, חי בקנאה ואינו נהנה מפירות עמלו. לעומתו, אדם שהוא וְטוֹב־לֵב שמח בחלקו ומסתפק במועט, ולכן חייו נדמים לו כמו מִשְׁתֶּה תָמִיד, כאילו הוא משתתף בכל יום בסעודה רצופה של שמחה. ברובד השכלי, הניגוד הוא בין חסר הדעת הסובל תמיד לבין החכם הניזון מתענוגות החכמה. מנגד, יש הרואים בפסוק ציטוט של כסילים הטוענים בטעות כי הצדיק העניו סובל ואילו רודף התענוגות מאושר, ומתוך ראייה שטחית זו מסיקים שאין תועלת ביראת ה'.