משלי, פרק ט״ו, פסוק ה׳

כשמישהו מתקן אתכם או מעיר לכם על משהו שעשיתם, איך אתם מגיבים? האם אתם כועסים ואוטמים את האוזניים, או מנסים להקשיב וללמוד? הדרך להיות חכמים באמת לא תלויה רק בכישרון שנולדנו איתו, אלא בעיקר ביכולת שלנו לקבל הדרכה. יש הבדל גדול בין שני סוגים של אנשים. הסוג הראשון הוא האֱוִיל, אדם שוטה שלא רוצה ללמוד. כשאבא שלו או המורה שלו מנסים ללמד אותו ולהעיר לו, הוא יִנְאַץ את הדברים. כלומר, הוא מזלזל בהם, דוחה אותם ומתייחס אליהם כאילו הם חסרי ערך. הוא מסרב להקשיב למוּסַר של אָבִיו, להדרכה שנועדה לעזור לו. בגלל שהוא חוסם את האוזניים, הוא לא יכול להתקדם ולקנות חכמה. לעומת זאת, יש אדם שהוא שֹׁמֵר תּוֹכַחַת. זהו אדם שכשמעירים לו ומוכיחים אותו כדי שישתפר, הוא שומר את דברי הביקורת בתוך הלב שלו ומוכן להשתנות. אדם כזה שמוכן להקשיב, יַעְרִים. המשמעות היא שהוא יחכים, יהפוך לפיקח וידע להבחין בצורה טובה בין טוב לרע. אפילו אם פעם הוא עשה טעויות, עצם ההסכמה שלו להקשיב לביקורת תעזור לו להפוך לאדם חכם וישר.