משלי, פרק י״ז, פסוק כ״א

הבאת ילדים לעולם נועדה להעניק להורים משענת ונחת, אך בן שסוטה מן הדרך הופך למקור כאבו של האב. מי שיֹלֵד כְּסִיל, בן שמעשיו מושחתים או שתאוותיו מעוורות אותו מלידה, מביא על עצמו יגון וצער אקטיבי, ולכן הדבר הוא לְתוּגָה לוֹ. לעומת זאת, הפסוק קובע כי וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל, שהוא אדם המדבר נבלות, עושה מעשים נתעבים או נוהג בקמצנות. ההבדל בתגובת האב נובע מכך שהכסיל מחולל רעה אקטיבית, בעוד הנבל עשוי להיות אדם פשוט שרק חסר את היכולת לשמח, או בן קמצן שאביו חינך אותו לכך וגילה לבסוף שמידה זו אינה מביאה שמחה. כך או אחרת, בשני המקרים נותר האב חסר אונים לחלוטין אל מול מעשי בנו.