משלי, פרק י״ז, פסוק כ״ח

לשתיקה יש כוח רב להסתיר חוסר ידע, ולכן גַּם אֱוִיל אשר מַחֲרִישׁ ואינו משמיע את דבריו, חָכָם יֵחָשֵׁב בעיני הסובבים אותו. כאשר הוא אֹטֵם שְׂפָתָיו, כלומר סוגר אותן בשתיקה מוחלטת, הוא עולה לדרגה הגבוהה יותר של נָבוֹן. מעלה זו מוענקת לו במיוחד כאשר הוא מתגבר על הדחף הפנימי שלו לדבר איוולת ובוחר בשליטה עצמית. לפי גישה אחרת, הפסוק אינו עוסק באוויל שותק, אלא באדם המצליח להשתיק את האוויל בגערה ולמנוע ממנו לדבר, ועל הישג זה הוא עצמו ראוי לתארים חכם ונבון.