אדם אשר לֹעֵג לָרָשׁ, כלומר בז לעני על חולשתו ואורח חייו, נחשב כמי שחֵרֵף עֹשֵׂהוּ ומגדף את ה', שכן העוני נקבע על ידי הבורא והלעג כמוהו כגינוי יצירתו של אומן. בדומה לכך, אדם השָׂמֵחַ לְאֵיד ונהנה מאסון או מתקלה שפקדו את זולתו, לֹא יִנָּקֶה מעונש, וה' יענישו במידה כנגד מידה כך שאותו מקרה רע יפגע גם בו. פגמים מוסריים אלו משקפים חוסר אמונה וקשורים זה בזה, שכן שמחה שקטה במצוקת האחר מובילה בהכרח להידרדרות של לעג גלוי כלפי החלש ולפגיעה בבורא עצמו.
משלי, פרק י״ז, פסוק ה׳
לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.