לֹא־נָאוָה, כלומר אין זה הולם ומתקבל, לְנָבָל שהוא אדם פחות, קמצן ונבזה, לדבר בשְׂפַת־יֶתֶר. סגנון דיבור זה מתבטא בדברי גאווה מיותרים המבליטים את חרפתו, בהבטחות מוגזמות לתת יותר מכפי כוונתו, או בניסיון לדרוש דברי חכמה ומוסר שאינם תואמים את מעשיו. מכאן נלמד קל וחומר, אַף כִּי־לְנָדִיב, שהוא אדם מכובד ובעל רוחב לב, ודאי שלא מתאימה שְׂפַת־שָׁקֶר. פגם השקר צורם ומגונה במיוחד אצל אדם בעל מעלה, בין אם הוא מתפאר במעשי חסד שלא היו, מבטיח לתת ואינו מקיים, או משום שטבעו לסלוד לחלוטין מדברי הבל.
משלי, פרק י״ז, פסוק ז׳
לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֝֗ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.