משלי, פרק י״ז, פסוק ח׳

כוחו של השוחד במציאות האנושית פועל כקמע המשול לאֶבֶן־חֵן, אבן יקרה כדוגמת מרגלית המעניקה חן מיוחד למי שנושא אותה. בדומה לכך, הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו מעניק לנותן השוחד חסד, וכאשר השופט מקבל אותו הוא מעוור את שכלו כך שאֶל־כָּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל למצוא צידוקים משפטיים כדי לזכות את הנותן. מנגד, אם נותן השוחד הוא שנחשב לבעליו, הוא חש ביטחון כה רב בכספו עד שהוא סומך עליו שיסלול את דרכו להצלחה בכל מקום, אף ללא צורך בהכנת טענות למשפט. מעבר לכך, הפסוק מהווה גם משל למערכת היחסים מול ה', שבה דברי תשובה ופיוס משמשים כשוחד רוחני המתקבל כפנינה יקרה ומביא להצלחת האדם ולמילוי בקשותיו.