משלי, פרק כ״ב, פסוק כ״ב

ניצול חולשתם של אנשים חסרי מגן הוא מעשה פסול, ולכן נאמר אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, כלומר אל תנצל את חוסר האונים של האדם שאינו יכול להתגונן ואל תוסיף על צער דלותו. מעשה זה נושא חומרה כפולה, שכן מעבר לגזלה עצמה יש כאן פגיעה באדם חסר ישע. הציווי וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר מתמקד במקום הניצול, ומזהיר שלא לרמוס את העני בבית המשפט או במרכז העסקים היכן שלחזק יש השפעה, או לחלופין שלא לפגוע בעני המבקש עזרה בפתח הבית שכן ה' יריב את ריבו. עיקרון זה מיושם גם במישור הרוחני והשכלי, באזהרה שלא לגזול חידוש תורני מתלמיד מתקשה בבית המדרש, ובקריאה לאדם שלא למנוע מנפשו את השגת החוכמה וההבנה.