משלי, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

יש להתרחק מחברתם של אנשים המכניסים עצמם לשעבוד משפטי וכלכלי כדי לפרוע חובות של זולתם, ואין להיכנע ללחץ חברתי להתחייב כמותם מתוך רצון להתפאר. אל לך להיות בְתֹקְעֵי־כָף, המאשרים התחייבות מוחלטת וישירה לפירעון, ואף לא בַעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת, הלוקחים על עצמם ערבות רגילה ופחותה יותר להלוואות וחובות. הסכנה בכך מוחשית, שכן אם החוב לא ישולם הנושה עלול לעקל את כל רכושו של הערב, עד למצעים שעליהם הוא ישן. כפילות הלשון נועדה להדגיש את חומרת האזהרה, ויש המפרשים אותה כהפרדה בין הנזק הרוחני שבנשיאת שבועות הקשורות להלוואות, לבין הנזק הכלכלי שבעצם הכניסה לערבות.