משלי, פרק כ״ב, פסוק ז׳

מערכות יחסים של תלות יוצרות באופן טבעי יחסי כוחות והכנעה, שבהם אדם עָשִׁיר שולט ויִמְשׁוֹל בְּרָשִׁים, שהם אנשים חסרי כול המצויים בדלות קיצונית. חסרי הכול סרים למשמעתו של בעל הממון מתוך תקווה להפיק ממנו תועלת, ובאופן דומה הלוֶֹה הופך להיות כפוף לחלוטין וְעֶבֶד לְאִישׁ מַלְוֶה. השתעבדות זו נובעת מהכרת הטוב על החסד שנעשה עמו כשסיפק את מחסורו, או ממציאות אכזרית שבה חסרי אמצעים נלקחו לעבדות ממשית כשלא יכלו להחזיר את חובם. לצד המשמעות הכלכלית, יחסי תלות אלו מתקיימים גם בעולם הרוח, כאשר אדם בור תלוי בתלמיד חכם שיספק את שאלותיו, וכך נוצרת הנהגה טבעית של החכמים על פני חסרי הדעת.