אדם שהוא טוֹב עַיִן, המביט על סביבתו בעין חיובית ומעניק ברוחב לב, עתיד להתברך. מעלתו נמדדת בכך כִּי נָתַן לאחרים דווקא מִלַּחְמוֹ האישי ומעיקר סעודתו, מתוך הקרבה ומנכסיו הפרטיים, ולא מן השאריות. בזכות נתינה זו הוּא יְבֹרָךְ בשפע מאת ה' או מפי האורח העני, ורכושו לא יתמעט אלא יתרבה. בדומה לכך גם במישור הרוחני, כאשר חכם חולק את חכמתו ומשפיע אותה לַדָּל שחסר בה, ידיעותיו אינן פוחתות אלא רק הולכות ומתרבות.
משלי, פרק כ״ב, פסוק ט׳
טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.