קרה לכם פעם שהיה לכם מאכל שממש אהבתם, בדיוק בכמות שמספיקה לכם, ואז ראיתם חבר שאין לו מה לאכול? לפעמים לא קל לחלוק את מה שאנחנו צריכים לעצמנו, אבל על זה בדיוק מדובר כאן. אדם שנוהג בנדיבות נקרא טוֹב עַיִן. הכוונה היא לא למישהו שיש לו ראייה מצוינת, אלא לאדם שמסתכל על הסביבה שלו בעין טובה, שם לב אם למישהו אחר חסר משהו, ומיד רוצה לעזור.
הדבר המיוחד באמת באדם הזה נמצא במילה מִלַּחְמוֹ. הנדיבות הכי גדולה היא לא לתת רק את השאריות שלנו או את מה שאנחנו כבר לא צריכים. אדם נדיב באמת חולק עם העני את הלחם שלו עצמו, מתוך מה שהוא זקוק לו. הוא נותן מהרכוש הפרטי שלו, ולא רק אומר לאחרים לתרום. אפילו אדם שאין לו הרבה כסף, אבל בוחר לחלוק את המעט שיש לו עם מישהו אחר, עושה מעשה עצום.
אולי תחשבו שאם ניתן את מה ששלנו, יישאר לנו פחות. אבל ההבטחה היא שמי שנוהג כך, הוּא יְבֹרָךְ. ה' רואה את הלב הרחב של האדם הזה ומברך אותו בשפע גדול עוד יותר. ה' יודע שאפשר לסמוך על האדם הזה, וככל שיהיה לו יותר, כך הוא ימשיך לעשות טוב ולעזור לאנשים סביבו.