קרה לכם פעם שראיתם חבר נופל או מתקשה במשהו, ומישהו אחר ניצל את ההזדמנות כדי להציק לו או לקחת את מקומו? החכמה שבתנ"ך מזהירה בדיוק מפני התנהגות כזו. יש כאן פנייה ישירה לאדם שמתנהג ברשעות, ודרישה ממנו לא לנצל את הרגעים שבהם האדם הטוב נמצא בצרה, כמו למשל כשיש לו קושי כלכלי והוא נאלץ לעזוב את ביתו. האזהרה הראשונה היא אַל תֶּאֱרֹב, כלומר אל תחכה בסתר להזדמנות לחמוד ולהשתלט על לִנְוֵה צַדִּיק, שזהו הבית והרכוש של האדם הטוב. האזהרה השנייה היא אַל תְּשַׁדֵּד, שפירושה איסור לגזול או להרוס את רִבְצֽוֹ, שזהו המקום השקט שבו הצדיק נח או המקום שבו רועים הכבשים שלו. לפעמים הפגיעה הזו אפילו לא נובעת מרצון להרוויח כסף, אלא מסתם קנאה ורצון להרוס לאדם הטוב את השלווה שלו.
משלי, פרק כ״ד, פסוק ט״ו
אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.