יצא לכם פעם לשחק בחוץ ולהיות בטוחים שהבגדים שלכם נשארו נקיים לגמרי, עד שמישהו הצביע על כתם ענק של בוץ על החולצה שלכם? לפעמים אנשים מתנהגים ככה בדיוק עם המעשים שלהם. הם בטוחים שהם מתנהגים בצורה מושלמת, שהם תמיד צודקים, ושהם אף פעם לא עושים טעויות. אדם כזה הוא צדיק וטהור רק בְּעֵינָיו, כלומר רק לפי איך שהוא מסתכל על עצמו, למרות שבאמת יש לו התנהגויות שהוא חייב לתקן.
כשאדם יודע שהוא עשה משהו לא בסדר, הוא יכול לבקש סליחה ולשפר את דרכיו. אבל אם מישהו בטוח שהוא אף פעם לא טועה, הוא לעולם לא יתקן את עצמו. הוא ממש כמו תינוק קטן שמלוכלך מאוד, אבל בכלל לא מבין את המצב שלו ולכן גם לא מבקש שירחצו אותו. המילה וּמִצֹּאָתוֹ מתארת לכלוך וטינוף, וכאן הכוונה היא ללכלוך של מעשים לא טובים. אנשים שחושבים שהם תמיד בסדר, מתרגלים לחיות עם ה"לכלוך" הזה בהתנהגות שלהם. בגלל שהם כל כך בטוחים בעצמם, הם לא מנסים ללמוד מה נכון ומה לא נכון, ולעולם לא טורחים "להתרחץ" ולנקות את הלב שלהם ממעשים רעים כדי להיות אנשים טובים יותר.