תבנית מספרית זו משמשת להצגת סדרה של תופעות מסתוריות, כאשר השיא מגיע בפריט הרביעי והאחרון. המילה נפלאו מתפרשת מלשון העלמה, הסתרה ודברים שנעלמו מן העין [אבן עזרא, מצודת ציון]. המילה וְאַרְבָּעָה נכתבת במסורת בכתיב חסר כ"וארבע", אך נקראת כארבעה [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק עוסק בתופעות שחולפות במהירות ואינן מותירות אחריהן כל רושם או עקבות במציאות [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. הפסוק מציג שְׁלֹשָׁה דברים שאינני מבין, אך מדגיש את האַרְבָּעָה כנקודת העוקץ המרכזית שאותה לֹא יְדַעְתִּים במיוחד [ביאור שטיינזלץ]. שלשת הדברים הראשונים מתרחשים ביסודות השונים – נשר באוויר, נחש על גבי צור ואונייה במים – וכולם נעלמים מבלי להשאיר סימן. הדבר הרביעי, המקביל ליסוד האש, הוא אש התאווה והניאוף, שגם היא אינה מותירה חותם ניכר, שכן החוטאת מתכחשת למעשיה כאילו לא אירע דבר [מלבי"ם].
גישה שונה מפרשת את הפלא לא כהיעדר עקבות, אלא כהתנהגות פרדוקסלית ומסוכנת בטבע. הנשר מגביה עוף עד שנשרף ונופל לים ומתחדש שוב ושוב, הנחש שחי מן העפר הולך על סלע שאין בו מזון, והאונייה נכנסת ללב ים למרות הסכנות העצומות. בדומה להם, האדם הרביעי הוא מי שסבל מחלות וייסורים קשים, אך מיד כשמתרפא הוא שב לסורו ולהרגליו הרעים [חומת אנך].
מעבר לפשט, הפסוק משמש כר פורה לפירושים פילוסופיים ואלגוריים. יש הרואים בו רמז להשתאות על פלא הבריאה וההולדה: למרות שמעשה הזיווג לא אמור להשאיר רושם (בדומה לנשר, לנחש ולאונייה), ה' טבע בבריאה את היכולת להשאיר תולדות ולשמר את המינים [מלבי"ם]. אחרים לוקחים זאת להבנת יסודות המציאות: כשם שמעוף הנשר או שיוט האונייה אינם מותירים עקבות שניתן לחקור, כך קשה לאדם להשיג את ההתחלות הנסתרות של המציאות הפיזית – החומר, הצורה וההיעדר [אמרי דעת].
במישור הרוחני וההיסטורי, הפסוק נדרש על סכנות בלימוד ועל קורות עם ישראל. יש המפרשים את הפסוק כמשל לאדם החוקר את דברי התורה בדרך פגומה, ובכך הופך דברים יקרים וקדושים למגונים, בדומה למעשה ניאוף [רלב"ג]. מנגד, יש הקושרים את המספרים לארבע המלכויות ששימשו כשלוחיו של ה' להעניש את ישראל. שלוש המלכויות הראשונות החזיקו בדרכים רעות והרשיעו, אך המלכות הרביעית קשה ואכזרית משלושתן, ועל כן נאמר עליה לֹא יְדַעְתִּים [אלשיך].