משלי, פרק ל׳, פסוק י״ח

ישנם שְׁלֹשָׁה דברים בטבע שנִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, כלומר נעלמו ונסתרו מבינתי, משום שהם חולפים במהירות ואינם מותירים אחריהם כל עקבות במציאות. תופעות אלו מתרחשות ביסודות השונים, אך השיא מגיע בוְאַרְבָּעָה שאותם לֹא יְדַעְתִּים במיוחד – אש התאווה והניאוף, שגם בה החוטאת מתכחשת למעשיה ואינה מותירה חותם ניכר. מנגד, יש המפרשים את הפלא לא כהיעדר עקבות אלא כהתנהגות פרדוקסלית ומסוכנת, שבה בעלי חיים ואוניות נכנסים למצבי סכנה קיצוניים בטבע. לפי גישה זו, הדבר הרביעי מתאר אדם שסבל מחלות וייסורים קשים, אך מיד כשמתרפא הוא מתעלם מהסכנה ושב להרגליו הרעים.