משלי, פרק ל׳, פסוק י״ג

תופעת היוהרה גורמת לאדם לאבד את הבושה הטבעית ולהביט על הזולת מתוך תחושת עליונות מופרזת. זהו דוֹר שבו רָמוּ, כלומר גבהו, עֵינָיו של האדם, וְעַפְעַפָּיו שהם אישוניו יתרוממו ויִנָּשֵׂאוּ בגאווה חברתית או אינטלקטואלית, תוך ניסיון לחקור בחוצפה סודות שמעבר להשגתו. לצד זאת, ייתכן שהעיניים מסמלות את מנהיגי העם שמסתגרים במעמדם, מה שגורם לעפעפיים המהווים משל לרשעים להרים ראש ולפעול בהפקרות. גישה הופכית מייחסת את העיניים להשגחת ה', ומתארת כופרים הטוענים כי האל גבוה מכדי להתערב בעולם השפל. מזווית שונה לחלוטין הכתוב יכול להתפרש לחיוב כתיאור התבונה השכלית המגיעה לשיאה לעת זקנה, או כרמז למציאותו הנשגבת של ה'.