משלי, פרק ל׳, פסוק ח׳

האדם מתפלל לה' שיעזור לו למאוס בשקר, ומבקש שָׁוְא וּדְבַר־כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, כלומר שיציל אותו משיחות בטלות, משקרים מוחלטים ומאמונות כפירה המטעות את השכל. כדי להימנע מסכנות רוחניות ומהזדקקות לבריות הוא מוסיף רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל־תִּתֶּן־לִי, כלומר מבקש להישמר משני הקצוות של דלות ועניות או של עושר מופלג. שאיפה זו לאיזון תקפה גם לעולם הרוחני, מתוך רצון שלא להיות עני בדעת, אך גם לא לפרוץ גבולות ולחקור תעלומות שמעבר ליכולת האנושית. הפתרון המבוקש הוא הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי, כלומר זן ופרנס אותי בכמות הקצובה והמדויקת ההכרחית לקיומי. ברובד הפנימי, זוהי בקשה לזכות בחכמת התורה, שהיא המזון השכלי האמיתי המותאם למידותיו של האדם ומביא את נפשו לשלמות.