משלי, פרק ל׳, פסוק ט׳

שפע חומרי או שכלי מופרז עלול להביא למצב של פֶּן אֶשְׂבַּע, בו האדם מתגאה בעושרו, מתכחש לבוראו באומרו מִי ה', או מסתבך בחקירות יתר המובילות לכפירה. מנגד, חוסר כל מציב סכנה של וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי, כאשר העוני החומרי דוחק את האדם לגנוב כדי לשרוד, והעוני השכלי גורם לו לאמץ דעות משובשות. בעקבות הגניבה הוא עלול להגיע למצב של וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי, כלומר יאחז בשם ה' וימהר להישבע בו לשקר כדי להסתיר את פשעו, או יקלל מתוך מרירות. אף שניסיון העושר חמור מניסיון העוני, שתי נקודות הקיצון מסוכנות, והשאיפה היא לדרך האמצע המאפשרת קיום וחקירה מתוך איזון ואמונה.