קרה לכם פעם שניסיתם ללכת בדיוק באמצע של קורה צרה, והשתדלתם מאוד לא ליפול לא ימינה ולא שמאלה? החיים שלנו דומים לפעמים להליכה כזו, במיוחד כשמדובר בדברים שיש לנו. מצד אחד, יש סכנה גדולה אם יהיה לנו יותר מדי. אדם שיש לו שפע עצום ועושר רב עלול להגיע למצב של פֶּן אֶשְׂבַּע. כשיש לאדם כל כך הרבה, הוא עלול להתמלא בגאווה ולחשוב שהוא השיג הכול לגמרי בעצמו. הוא יכול לשכוח מי באמת נותן לו את הכול, עד שהוא יאמר מִי ה' ויחשוב שהוא בכלל לא צריך את ה' בחיים שלו.
מצד שני, גם בקצה השני יש סכנה, במצב של וּפֶן אִוָּרֵשׁ, כלומר שיהיה לאדם עוני כבד מאוד. העוני עלול לדחוק את האדם למצוקה כזו שבה הוא יגנוב רק כדי שיהיה לו אוכל בסיסי. אחרי שהוא יגנוב, הוא עלול להגיע למצב של וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי. המילה וְתָפַשְׂתִּי פירושה לאחוז. כלומר, מתוך הפחד והבושה, הגנב ימהר "לאחוז" בשם של ה' ולהישבע לשקר כדי להסתיר את הגניבה שלו.
מבין שני המצבים האלה, הניסיון של העושר נחשב קשה יותר, כי העשיר מתרחק מה' כשנוח לו וטוב לו, ואילו העני חוטא מתוך קושי עצום. לכן, הבקשה הכי טובה היא ללכת בדרך האמצע. לבקש מה' שייתן לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים בנחת, לא יותר מדי ולא פחות מדי, כדי שנישאר קרובים אליו תמיד.