קרה לכם פעם שקיבלתם ממתק טעים, ומיד רציתם עוד אחד, ועוד אחד, והרגשתם שזה אף פעם לא מספיק לכם? המשל הזה משתמש בתבנית מיוחדת של מספרים כמו שלוש וארבע כדי לתאר בדיוק את התכונה הזו, של רצון לקבל עוד ועוד בלי הפסקה. הוא מספר על הלַעֲלוּקָה, שהיא חיה קטנה שחיה בנהרות והתכונה הכי בולטת שלה היא שהיא תמיד רעבה ורוצה לקחת עוד. לעלוקה הזו יש בָנוֹת, כלומר צאצאים קטנים, שירשו ממנה בדיוק את אותו הטבע. הן כל הזמן צועקות הַב הַב, שזה אומר בשפה שלנו: תן לי. לא משנה כמה הן יקבלו, הן לעולם לא יגידו הוֹן, מילה מיוחדת שפירושה: די, מספיק, יש לי שפע וכל מה שאני צריכה. דרך תיאור הטבע של החיה הזו, אנחנו לומדים על תכונה של חוסר סיפוק, מצב שבו תמיד רוצים לקחת עוד בלי להגיד לעולם שמספיק לנו ממה שכבר יש לנו.
משלי, פרק ל׳, פסוק ט״ו
לַ֥עֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥֫ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.