תכונת הרעבון ותאוות הבצע האינסופית מתוארת בעזרת לַעֲלוּקָה, תולעת טפילה מוצצת דם, ויש המזהים מילה זו כשמו של החכם שחיבר את המשל. לאותה עלוקה יש שְׁתֵּי בָנוֹת, תולדותיה שירשו את טבעה הרעבתני, והן צועקות תמיד הַב הַב, כלומר תן לי. המשל עושה שימוש בתבנית מספרית כדי להדגיש כי שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה ואף אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן, כלומר לעולם אינן אומרות "די" ומגיעות לסיפוק. ברובד הסמוי, דימוי זה מסמל כוחות שלעולם אינם מתמלאים, בין אם אלו גן העדן והגיהינום הדורשים אליהם את נשמות בני האדם, ובין אם אלו כוחות היצירה וההרס ויסודות הבריאה המשנים צורה בתהליך מחזורי תמידי.
משלי, פרק ל׳, פסוק ט״ו
לַ֥עֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥֫ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.