מבט מתנשא ולעגני כלפי אלו שהעניקו לאדם חיים והדרכה נושא עמו משקל מוסרי כבד. הביטוי הפיזי של הזלזול מתבטא בעין לועגת, ומוביל לעונש פיוטי בחיק הטבע, שבו אותו איבר של גאווה הופך למאכל לעופות דורסים.
במישור הפשט, עַיִן תִּלְעַג לְאָב מתארת אדם הקורץ בעיניו בלעג כלפי מוסר אביו [מצודת דוד], או מזלזל באביו שהזדקן ונחלש [ביאור שטיינזלץ]. המילה לִֽיקְּהַת מגיעה מלשון קיבוץ ואסיפה [רש"י, מצודת ציון]. בהקשר של וְתָבֻז לִֽיקְּהַת־אֵם, הדבר מכוון לזלזול באוסף דברי החכמה והמשמעת של האם [מצודת דוד, מלבי"ם], או לחלופין, לקמטים הנקבצים בפניה של האם ומעידים על זקנתה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
עונשו של אדם זה הוא שיישאר כפגר ללא קבורה, ועינו ששימשה לפגיעה באחרים תינקר [אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. המילה יִקְּרוּהָ פירושה ניקור וניקוב [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מציעים מספר הסברים לשילוב בין העורבים והנשרים בביצוע העונש. מבחינה טבעית, לעורבים ולנשרים צעירים יש מקור שאינו חזק מספיק כדי לחדור עור עבה של נבלה, ולכן הם מנקרים את החלקים הרכים ביותר, כדוגמת העיניים [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הכוונה היא שהעורבים ינקרו את העין במהירות עצומה, בדומה למהירות מעופו של הנשר, או שמדובר בברירה ולפיה העורבים ינקרו או שהנשרים יאכלו [עמנואל הרומי, אמרי דעת].
גישה מרכזית אחרת מתמקדת בניגוד המוסרי בין העופות, המשקף ענישה של מידה כנגד מידה. העורב נחשב לעוף אכזרי שמתאכזר אפילו לגוזליו, ולכן הוא רק ינקר את העין מתוך אכזריות אך לא יזכה ליהנות מאכילתה. לעומתו, הנשר ניחן ברחמים כלפי בניו ומכבד את הוריו, ולכן הוא זה שיזכה לאכול את העין וליהנות ממנה [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם]. בנוסף, הנשר ידוע כמי שמחדש את נעוריו לעת זקנה, וזהו עונש הולם למי שבז לאמו על שזקנה [אלשיך].
מעבר לפירוש המילולי, הפרשנים רואים בפסוק אלגוריה עמוקה על יחס האדם לרוחניות, להנהגה ולבריאה. האָב מסמל את מנהיג הדור והמוכיח, בעוד האֵם מייצגת את התורה. אדם שמזלזל בתורה ומתייחס אליה כאל דבר ישן שאבד עליו הכלח, ימצא את עצמו באסון רוחני פתאומי [רלב"ג, אלשיך]. ברובד הפילוסופי, האָב משול לשכל המנהיג את הגוף, והאֵם היא התורה והמצוות המטפחות את האדם. מי שלועג להם, יפול קורבן לעורבי נחל, שהם רמז לדמיונות חשוכים וצורות חולפות שיכלו את נפשו [עמנואל הרומי]. גישה נוספת רואה באָב את ה׳ בורא הכל, ובאֵם את החומר הקדמון. העין הלועגת היא עינו של הפילוסוף הכופר בבריאה וטוען שהעולם נוצר במקרה, ועונשו יבוא עליו מידה כנגד מידה [מלבי"ם, עמנואל הרומי]. לבסוף, יש הקושרים את חטאי הלעג לאב ולאם לפגמים המוסריים של הדורות השונים, חטאים שהובילו היסטורית לארבע הגלויות של עם ישראל [אלשיך].