גאווה אנושית עלולה לעוור את האדם, לגרום לו לאבד את הבושה הטבעית שלו ולהוביל אותו אל עברי פי פחת. מציאות של יוהרה קיצונית משתקפת היטב בדמותם של אנשים שחצנים המביטים על העולם מלמעלה למטה, מתוך תחושת עליונות מופרזת וזלזול בזולת.
הפרשנים מבארים את מילות הפסוק כך: רמו משמעותו גבהו או גבוה, ועפעפיו מתייחס לאישון העין או לעפעפיים עצמם, והמילה ינשאו פירושה יתרוממו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מתארות גסות רוח וגאווה חברתית. זהו דור של אנשים המזלזלים באחרים בשל חוסר הבנה של ערך עצמם מול זולתם. תכונה מגונה זו מבטלת את מידת הביישנות וסופה להוביל את האדם לחטאים חמורים ולדעות מושחתות.
לצד הפירוש החברתי, יש הרואים כאן ביקורת נוקבת על מנהיגות כושלת. המילה עיניו מסמלת את מנהיגי הדור ושופטיו, הנקראים "עיני העדה". כאשר המנהיגים מתגאים, מסתגרים במעמדם ונמנעים מלהוכיח את העם, התוצאה הרסנית. במצב כזה, עפעפיו – שהם משל לרשעים המהווים כוח נגדי לשופטים ומכסים את עיניהם – מרימים ראש, פורקים עול ופועלים בהפקרות כי הם רואים שהרסן הותר [אלשיך].
רובד נוסף של גאווה העולה מן הכתוב אינו חברתי אלא שכלי. ישנם אנשים החוטאים ביוהרה אינטלקטואלית, וסבורים כי בכוח שכלם האנושי להשיג הכול. הם מרימים את מבטם לחקור בגדולות ובנפלאות, ודורשים בסודות האלוהות שמעבר לטבע. במקום להשפיל מבט ביראה, העפעפיים שאמורים להיסגר מול השגב האלוהי נשארים פקוחים בחוצפה, מתוך ניסיון לחדור אל מעבר לגבולות ההשגה האנושית [מלבי"ם, עמנואל הרומי].
לעומת זאת, קיימת גישה תיאולוגית ההופכת את משמעות הכתוב, וגורסת כי עיניו והמילה ועפעפיו אינם מתייחסים לאדם, אלא לה' ולהשגחתו. לפי קו מחשבה זה, מתואר כאן דור של אפיקורסים וכופרים הטוענים כי ה' מרומם וגבוה מדי מכדי להשגיח על העולם השפל. לשיטתם, עיני ההשגחה האלוהית "רמו" והסתלקו מן הארץ, ואינן מתערבות בנעשה מתחת לגלגל הירח [עמנואל הרומי, אמרי דעת].
מזווית פילוסופית ואלגורית שונה לחלוטין, יש המעניקים לכתוב משמעות חיובית. התיאור מכוון לשלב הזקנה בחיי האדם, שבו הגוף הפיזי נחלש, אך דווקא אז עיניו המייצגות את השכל, מגיעות לשיא כוחן. התבונה וההשגה השכלית מתרוממות ומתנשאות בזכות ניסיון החיים הרב שנצבר. ברובד עליון אף יותר, יש המפרשים את ההתנשאות והרוממות כרמז למציאותו הנצחית והמוחלטת של ה' עצמו, אשר מעלתו נשגבת ונעלמת מעין כל נברא [עמנואל הרומי].