הדובר עובר כעת מתיאור והתבוננות לתפילה אישית וישירה, ומציג שתי בקשות יסודיות שנועדו לעצב את חייו הרוחניים והגשמיים. הפרשנים מסכימים כי פסוק זה מהווה פנייה ישירה אל ה', שבה החכם מבקש: שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ, כלומר שני עניינים שכבר ביקשתי בעבר ואני עדיין ממשיך לבקש [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. בקשות אלו, המבוארות בפסוק הבא, עוסקות בהרחקה משקר ובמציאת האיזון הנכון שבין עוני לעושר.
מוקד הפסוק טמון בבקשה אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת, משפט שזכה למספר כיווני פרשנות. הגישה הראשונה מפרשת את המילים כפשוטן, כבקשה לתמידיות: הדובר מבקש ששאלותיו לא יימנעו ממנו כל ימי חייו [מצודת דוד], שכן רק בעולם הזה, לפני המוות, האדם יכול להשיג שלמות ולקנות קניינים רוחניים [רלב"ג]. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כביטוי של צורך קיומי נואש, כאילו הדובר אומר לה': אם תמנע ממני בקשות אלו, אני מעדיף שתמית אותי קודם לכן [עמנואל הרומי].
גישה נוספת מפרשת את המושג "מוות" בפסוק כמוות רוחני. הדובר מתחנן לה' שיציל אותו בטרם ימות מיתה של הנפש. מוות זה עלול להיגרם כתוצאה מניסיונות העושר או העוני, העלולים להוביל את האדם לחטא, לגאווה או לכפירה, וכאשר אדם חוטא הוא קרוי מת כבר בחייו [אלשיך]. ברובד נוסף, סכנת המוות הרוחני נובעת מטעויות באמונה ומהיגררות אחר חקירות שווא והשקפות כוזבות [מלבי"ם]. לכן, הדובר מבקש לזכות להשגה אמיתית של ה' המבוססת על מסורת והוכחות ברורות, ולהתרחק מה"עושר" של ריבוי חקירות שכליות מוגזמות, שאינן אלא טורח לנפש ויגיעת בשר [אמרי דעת].