קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך חכמים, עד שהייתם בטוחים שאתם כבר לא יכולים לטעות? שלמה המלך, שהיה החכם באדם, הרגיש בדיוק כך. הוא משתמש כאן בכינוי חידה מיוחד כדי ללמד אותנו שיעור חשוב לחיים.
שלמה קורא לעצמו בשם אָגוּר, מפני שהוא אגר, אסף וקיבץ לתוכו המון חכמה. המילה בִּן מזכירה את המילה בינה, ומראה עד כמה הוא היה חכם ומבין. אבל אז מופיעה המילה יָקֶה, שמשמעותה להקיא או לפלוט החוצה. שלמה מספר לנו בעצב שבעקבות טעויות שעשה, הוא איבד חלק מהחכמה ומרוח הנבואה שלו. הוא משתף אותנו בנבואה שלו, שנקראת הַמַּשָּׂא. זוהי אמירה ברורה, נְאֻם, של הַגֶּבֶר, האיש שהיה גיבור וחזק מכולם בחכמה שלו.
שלמה מסביר לנו מה גרם לו לטעות. הוא אמר לעצמו לְאִיתִיאֵל, כלומר "איתי אל". הוא סמך על כך שה' נמצא איתו ושהוא קיבל שכל כל כך מיוחד, ולכן הרגיש מוגן לגמרי. מתוך הביטחון הזה הוא הכריז וְאֻכָל, שפירושו "אני יכול". הוא חשב שהוא יוכל לעשות דברים שהתורה הזהירה מלכים לא לעשות, כמו לאסוף הרבה עושר, והיה בטוח שהחכמה שלו תשמור עליו מלהתקלקל. אבל בסופו של דבר, הביטחון המוגזם הזה גרם לו ליפול. שלמה מלמד אותנו כאן שאסור לנו לסמוך רק על השכל שלנו, ושתמיד צריך להקשיב לכללי התורה בענווה.