פעולת הסחיטה והלחיצה, הנקראת מִיץ, מניבה תוצאות מנוגדות בהתאם לדבר שעליו היא מופעלת. כאשר אדם סוחט חָלָב, הוא יוֹצִיא ממנו את השומן המובחר שהוא חֶמְאָה מועילה, אך סחיטה של החוטם, מִיץ־אַף, גורמת לכאב ומוציאה דָם. באותו אופן, התעוררות הכעס וסחיטתו, מִיץ אַפַּיִם, אינה מנקה את הנפש אלא סופה ש-יוֹצִיא רִיב ומדון. לכן על האדם לשתוק, לעבד את מחשבותיו פנימה בתוך לבו וללמוד בענווה, שכן התעמקות טהורה בתורה מפיקה חוכמה זכה, ואילו כעס על הנהגת ה' או חקירה שגויה יובילו בהכרח למריבה ולהשחתה.
משלי, פרק ל׳, פסוק ל״ג
כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ־אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.