משלי, פרק ל׳, פסוק ל״א

הליכה זקופה וחסרת פחד מאפיינת את הדמויות בפסוק, המשלב בין עולם החי לשלטון האנושי. זַרְזִיר מָתְנַיִם הוא לרוב כלב ציידים שמותניו הדקים נראים חגורים ומאפשרים לו לרוץ במהירות, אם כי יש המזהים אותו כחיה מהירה אחרת או דווקא כחיה בעלת מותניים חלשים. התָיִשׁ הוא זכר העיזים הצועד בביטחון בראש העדר, ואילו מֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ הוא מלך גיבור שאיש אינו יכול או מעז לקום ולהתייצב נגדו. מעבר לקריאה לאדם לפעול מתוך גבורה וביטחון עצמי, השוואת המלך לבעלי חיים אלו יוצרת לעג סמוי כלפי שלטון בשר ודם, הרומז שעם כל גאוותו לעיתים הוא מתקשה אפילו לזוז ממקומו.