פעולה מתוך גאווה ורוממות, בְהִתְנַשֵּׂא, גורמת לאדם לביזיון ולשפלות, אִם־נָבַלְתָּ, ויש הרואים בכך דווקא קריאה לשמור על אצילות כאשר אדם אחר מבזה אותך. בהמשך לכך, וְאִם־זַמּוֹתָ, כלומר אם עולה בלבך מחשבה ומזימה לריב או לחטוא, עליך לשים יָד לְפֶה ולשתוק בחוזקה כדי לא לממש את כוונתך. חובת האיפוק והשתיקה חלה גם בתחום המחשבתי, שכן חקירה יהירה של סודות ה' עלולה להוביל לנפילה שכלית, לייאוש ולספקות. במקרים אלו, על האדם לעצור את חקירתו ולשמור את מחשבותיו לעצמו כדי שלא יבטא דברי כפירה.
משלי, פרק ל׳, פסוק ל״ב
אִם־נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם־זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.