תארו לעצמכם אמא שעומדת מול הבן שלה, שהוא כבר מלך חשוב, ומדברת אליו מעומק הלב. היא לא סתם כועסת עליו, אלא זועקת מתוך דאגה ואהבה, כי היא השקיעה בו כל כך הרבה. היא פונה אליו ושואלת: מה בְּרִי? המילה הזו היא בשפה הארמית, והפירוש שלה הוא פשוט "הבן שלי". היא שואלת אותו בכאב: הבן שלי, אילו מעשים אתה עושה? האמא חוששת מאוד. אבא של המלך היה ידוע כאדם צדיק, והיא יודעת שאם הבן יתנהג בצורה רעה, אנשים לא יאשימו את האבא. הם יגידו שהבן דומה לאמא שלו ויאשימו אותה בהתנהגות שלו.
כדי להזכיר לו עד כמה הם קשורים, היא קוראת לו בַּר־בִּטְנִי. היא מזכירה לו שהיא האמא שילדה אותו, וכך היא מראה לו את הקשר החזק והדאגה העמוקה שיש ביניהם. לבסוף, היא קוראת לו בַּר־נְדָרָי. הבן הזה לא נולד סתם כך. לפני שהוא נולד, היא התפללה ונדרה נדרים לה'. בזמן שנשים אחרות ביקשו שיוולד להן בן שיהיה רק שליט חזק, היא ביקשה במפורש שיוולד לה בן צדיק, ירא שמים שאוהב ללמוד תורה. עכשיו היא מזכירה לו את כל התפילות וההבטחות האלה, ומבקשת ממנו שלא ישכח את דרך התורה ולא יאכזב את התקווה הגדולה שהייתה לה עוד לפני שהוא הגיע לעולם.