תארו לעצמכם שעשיתם טעות, ומישהו קרוב אליכם מעיר לכם על כך. רוב האנשים היו מתביישים ומנסים להסתיר את זה, במיוחד אם הם מנהיגים או מלכים חשובים. אבל שלמה המלך בחר לעשות בדיוק ההפך. כאן הוא נקרא בשם לְמוּאֵל, שם שמורכב מהמילים "למו אל", כלומר מלך ששייך לה'. שלמה הבין שהתפקיד שלו כמלך הוא לא כדי להתגאות או סתם לשלוט באחרים, אלא כדי לעבוד את ה' ביושר.
הסיפור שמאחורי הדברים קרה ביום היסטורי ומרגש, יום חנוכת בית המקדש. באותו הזמן שלמה המלך התחתן, ובמהלך הלילה היו כלי זמר רבים שניגנו, ושלמה נשאר ער כל הלילה. בגלל העייפות הגדולה, הוא ישן עד מאוחר בבוקר שלמחרת. מפתחות בית המקדש היו מונחים ממש מתחת לראשו, ובגלל שהוא ישן, הקרבת קורבן הבוקר התעכבה. כשאמו של שלמה ראתה מה קרה, היא נכנסה אליו ואמרה לו מַשָּׂא, שזה נאום שיש בו נבואה ותוכחה. הכתוב אומר עליה אשר יִסְּרַתּוּ, מילה שמגיעה מהמילה מוסר. היא רצתה להזהיר אותו, ללמד אותו חכמה ולהסביר לו שעליו להתרחק מדברים שמושכים את הלב ועלולים לגרום לו לשכוח את התפקיד החשוב שלו.
מלך רגיל היה מתבייש לפרסם שאימא שלו העירה לו ונתנה לו מוסר. אבל שלמה המלך היה מלא בענווה. הוא החשיב את דברי אמו לדבר ה' ממש, ולכן הוא בחר לכתוב ולפרסם אותם בספר משלי, כדי שכולנו נוכל ללמוד מהם ולהפיק מהם תועלת עצומה.