ההליכה בדרך הרשע מונעת מדחף פנימי וחסר מנוחה, עד כדי כך שהרשעים לֹא יִשְׁנוּ שנת לילה אִם לֹא יָרֵעוּ ויפגעו בזולת. פגיעה זו הופכת עבורם לצורך קיומי, וגם אם הרעו בעצמם והצליחו להירדם, הם ירגישו כי וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם והיא אינה שלמה אִם לֹא יַכְשִׁילוּ ויחטיאו גם אנשים אחרים. צורך זה נובע מתחושת הבדידות של הרשע, המבקש להשקיט את מצפונו על ידי צירוף שותפים למעשיו או על ידי הפצת אמונותיו השגויות. רק כאשר יצליח להסית את סביבתו ולהדיח אחרים, תערב שנתו.
משלי, פרק ד׳, פסוק ט״ז
כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֝נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א (יכשולו) [יַכְשִֽׁילוּ]׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.