האדם נדרש לדבוק בדרך האמת והמצוות, ולהקפיד אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול אל הקצוות של תוספת או חיסרון. ההליכה בקו האמצעי והמאוזן הכרחית משום ששני הקצוות נחשבים רעים, אפילו כאשר נטייה לקצה נראית חיובית כמו נדיבות מופרזת, לבד ממקרים של דבקות בדרכי ה'. השמירה על איזון זה מובילה באופן טבעי לתוצאה של הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע, הכוללת התרחקות מוחלטת מדרכים שליליות וממחשבות שווא. עם זאת, כאשר אדם מתמודד עם תכונה מסוכנת במיוחד או אם כבר שקע ברע, עליו לנטות באופן מובהק אל הקצה הנגדי כדי לתקן את דרכו ולהישמר.
משלי, פרק ד׳, פסוק כ״ז
אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.