משלי, פרק ד׳, פסוק כ״ז

יצא לכם פעם לנסות ללכת על קו ישר שמצויר על הרצפה, או על קורת עץ צרה? מה קורה כשנוטים יותר מדי לצד אחד? מאבדים את שיווי המשקל ונופלים. החיים שלנו דומים מאוד להליכה הזו, ולכן אנחנו מקבלים את העצה אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, כלומר, אל תסטו מדרך האמת והמצוות. הסוד הוא לשמור על איזון וללכת בדיוק באמצע. לא כדאי להגזים לשום כיוון, לא לעשות פחות מדי, אבל גם לא לעשות יותר מדי. לפעמים נדמה לנו שאם נגזים במעשה חיובי זה יהיה מצוין, אבל האמת היא שצריך לשמור על מידה נכונה. כשאנחנו שומרים על האיזון הזה, אנחנו ממילא מקיימים את ההמשך, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע. מי שהולך בדרך האמצע נשמר באופן טבעי ממעשים רעים וממחשבות לא נכונות. אבל מה קורה אם מישהו כבר התרגל להתנהגות לא טובה והרגל שלו ממש "שקעה" בתוך המעשים הרעים? במקרה כזה, כדי לצאת משם, הוא חייב לעקור את רגלו ולמשוך את עצמו חזק מאוד אל הצד ההפוך לגמרי. רק אחרי שיתרחק לחלוטין מההרגל הרע, הוא יוכל לחזור ולצעוד בבטחה בשביל האמצעי והטוב.