משלי, פרק ה׳, פסוק י״ד

האדם מכה על חטא ומצר על הידרדרותו המהירה לאבדון ועל הביזיון שחווה. מתוך התבוננות לאחור הוא מבין כיצד בעבור הנאה רגעית, או משום שנכנע ליצרו ברגע האחרון, הוא כִּמְעַט הגיע לכיליון מוחלט ולשקיעה פתאומית בְכׇל־רָע, מצב של צרה גשמית ורוחנית עמוקה שבו ההפסד גדול בהרבה מהרווח. הטרגדיה מחריפה משום שהחטא ועונשו אירעו בגלוי בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה, לעיני המוני העם הפשוטים ואסיפת החכמים, דבר המעיד על עזות מצח כלפי ה'. מנגד, ייתכן שנוכחות הציבור אינה מתארת את מקום החטא, אלא את מעמד הווידוי שבו האדם עומד כעת ומכריז בקול רם על כישלונו בפני הכל.