הכניעה לפיתויים ולחטא גובה מהאדם מחיר כבד, שבו הוא עלול לאבד את הוֹדֶךָ, כלומר את עושרו, כוחו הפיזי ותפארתו, ולהפקיר אותם בידי זרים. מעבר לפגיעה הפיזית, הפניית הלב לתאוות או לעבודה זרה גורמת לאדם לתת לַאֲחֵרִים גם את יופיו הפנימי, כוחו השכלי וזכויותיו הרוחניות. בעקבות כך החוטא מוסר את וּשְׁנֹתֶיךָ לידי לְאַכְזָרִי, מצב המעמיד בסכנה את עצם חייו ומקצר את ימיו. אכזריות זו מתבטאת בנקמה פיזית, בחולי קשה, או בשעבוד הנפש לחומר המכלה את כוחותיה. במישור הרוחני, אותו כוח אכזרי הוא שר הגיהנום או המשחית שהאדם עצמו ברא בחטאו, אשר ייסר אותו במקום שיזכה לחיים ושלום.
משלי, פרק ה׳, פסוק ט׳
פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.