לאחר תיאור גדולת ה' בבריאת העולם ובטבע, המזמור עובר לעסוק בגדולתו כפי שהיא באה לידי ביטוי בקורות הימים ובהתערבותו למען עמו [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי מכת הבכורות מוזכרת כאן באופן בלעדי מתוך כלל המכות, משום שהיא זו שהובילה באופן ישיר ליציאת ישראל ממצרים [רד"ק, מאירי]. הרעה שהונחתה על המצרים נועדה כל כולה לתכלית אחת, והיא טובתם וגאולתם של ישראל [מלבי"ם].
בביאור המילה בִּבְכוֹרֵיהֶם, מציגים המקורות שתי גישות. הגישה הראשונה מסבירה כפשוטו, שה' הכה את מצרים באמצעות פגיעה בבכורים שלהם [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת כי ה' הכה את המצרים בידי הבכורים עצמם. כאשר שמעו הבכורים המצרים ממשה על המכה העשירית המתקרבת, הם קמו והכו את אבותיהם שמנעו את שחרור בני ישראל, כדי לאלץ אותם למהר ולשלחם [רש"י, מצודת דוד].
התמקדות המכה בבכורים מעוררת שאלה לגבי הצדקת פגיעה זו, בפרט כאשר מדובר בקטנים שבהם. על כך מוסבר כי המהלך נועד ללמד את העולם כולו על ההשגחה הפרטית של ה'. מכיוון שהמצרים עיכבו את בני ישראל, שהם בגדר בנו בכורו של ה', נענשו בכוריהם מידה כנגד מידה, והתועלת העולמית שבהכרת ההשגחה האלוהית גדולה וחשובה. יתרה מכך, מכה זו בוצעה על ידי ה' בעצמו ולא על ידי שליח, כדי להבחין במדויק בין בכור מצרי לבכור ישראלי. התערבות ישירה זו נועדה למנוע טעות של הרואים, שעלולים היו לייחס את המות ההמוני לעיוורון של המזל או למערכת הכוכבים, ולהוכיח כי מדובר בהשגחה אלוהית מכוונת ומדויקת [אלשיך].