השגחתו של ה' על עמו מתבטאת לא רק בהצלתם, אלא גם בהכנעת כוחות עצומים שעמדו בדרכם. שבח זה מוקדש לה' על הריגתם של שליטים חזקים במיוחד, תוך הדגשת חסדו הנצחי.
הפרשנים נחלקו בשאלת זהותם של אותם מְלָכִים אַדִּירִים. גישה אחת סבורה כי מדובר בשלושים ואחד מלכי כנען [מצודת דוד, אלשיך]. על פי מסורת חז"ל, מלכים אלו ייצגו למעשה את כלל אומות העולם, כאשר לכל מלך היה חלק מיוחד בארץ ישראל שהיה כפוף לשלטונו [אלשיך]. לעומת זאת, יש המזהים מלכים אלו ספציפית עם סיחון ועוג, מלכי עבר הירדן המזרחי [רד"ק].
זיהויים של המלכים כסיחון ועוג שופך אור מיוחד על סיומת הפסוק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. חסד מוגדר כתוספת טובה מעבר למה שהובטח. בעוד שארץ שבעת עממי כנען הובטחה כבר לאברהם אבינו, עבר הירדן המזרחי לא נכלל בהבטחה זו. לכן, מסירת ארצות סיחון ועוג לנחלת ישראל היא בגדר חסד מיוחד ותוספת טובה מאת ה', חסד שמתבטא גם בכך ששאר אומות העולם לא התאגדו יחד כדי לגרש את ישראל משטחים אלו [רד"ק].
התואר אַדִּירִים בא להדגיש את עוצמתם הפיזית והצבאית יוצאת הדופן של המלכים, בדומה לאמורי שמתואר בנביא כגבוה כארזים וחזק כאלונים [אבן עזרא]. השימוש בפועל וַיַּהֲרֹג מצביע על פעולת ההריגה עצמה, ויש המציינים כי אף על פי שלא כל ההריגות של מלכים אלו תועדו במפורש בתורה, הפסוק בא ללמד שהן אכן התרחשו בפועל [מאירי].