תהלים, פרק קל״ו, פסוק י״א

הפסוק קורא להודות לה׳ על כך שהוציא את עם ישראל ממצרים [מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה מתוכם מתארת בפשטות את יציאת ישראל מתוך העם המצרי.

לצד ההבנה הפשוטה, יש המעמיקים במשמעות הרוחנית של פעולת ההוצאה. המילה מתוכם מצביעה על כך שישראל היו מוטמעים לחלוטין בתוך מצרים, בבחינת עם השוכן בקרב עם אחר, ועל כן היו במצב שבו לא היו ראויים להיגאל בזכות עצמם. בנוסף, הפועל וַיּוֹצֵא מדגיש שה׳ גאל את ישראל בעצמו ולא על ידי שליח, התערבות ישירה שהייתה הכרחית כדי להצילם מאבדון. מתוך כך מתבאר סופו של הפסוק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ – גאולת ישראל נעשתה לפנים משורת הדין, ומאחר שקיום העולם תלוי בקיומו של עם ישראל, החסד שנעשה בהוצאתם ממצרים הוא למעשה חסד המקיים את העולם כולו [אלשיך].