ההודיה המופנית כלפי בורא עולם מדגישה את ייחודיותו המוחלטת בביצוע מעשים כבירים. בין אם מדובר בבריאת היש מאין ובין אם בהתערבות נסית בטבע, הכוח האלוהי פועל בעצמאות גמורה, ומתוך חסד שורשי שקדם אפילו לקיומם של מקבלי החסד.
המילה לְעֹשֵׂה ממשיכה את הקריאה "הודו" מהפסוקים הקודמים, כלומר: הודו לעושה הנפלאות [מצודת דוד]. ציון עובדה זו נועד להדגיש את ההבדל בין ה' לבין המלאכים ומערכות השמיים שהוזכרו קודם לכן; בעוד שהם נבראים מחודשים, ה' הוא קדמון והוא הסיבה לקיומם [רד"ק].
הפרשנים מציגים מספר גישות בשאלה מהן אותן נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת. גישה אחת רואה בכך תיאור של מעשה בראשית וחידוש המציאות יש מאין [אלשיך, מאירי], ובכלל זה בריאת השמיים והארץ, השמש והירח [רש"י]. פירוש אחר ממקד את המושג "נפלאות" בדברים הנסתרים מן העין: מערכות הכוכבים והגלגלים [אבן עזרא], או לחלופין, המלאכים והישויות הרוחניות שאין להם גוף חומרי, ולכן עין האדם ומחשבתו אינן מסוגלות להשיג אותם [רד"ק]. לעומת גישות אלו המתמקדות בבריאה, יש המפרשים שהנפלאות מתייחסות להנהגה הנסית והעל-טבעית של ה' בעולם החורגת מחוקי הטבע [מלבי"ם].
המילה לְבַדּוֹ זוכה גם היא למספר רובדי משמעות. מבחינה היסטורית וקיומית, ה' פעל לבדו לחלוטין בתחילת הבריאה, שכן באותו שלב טרם נבראו המלאכים או כל נברא אחר שיכול היה לסייע לו [רש"י, מאירי]. מבחינת כוחו ויכולתו, ה' הוא היחיד שמסוגל לחולל פלאות בסדר גודל כזה [ביאור שטיינזלץ], והוא עושה זאת מבלי להזדקק לעזרתם של מלאכי מעלה או כוחות הטבע, אלא בכוחו הישיר [מצודת דוד, מלבי"ם], בהיותו נשגב מעל כולם [רד"ק].
מתוך מעשים אלו נובעת ההכרזה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. עצם בריאת העולם התרחשה כאשר ה' היה לבדו, וכל מטרתה הייתה עשיית חסד עם הנבראים העתידיים שעמדו להיווצר [אלשיך]. כמו כן, אותם כוחות רוחניים עליונים שה' ברא לבדו, מהווים בעצמם חסד תמידי ובלתי פוסק כלפי הברואים, שכן הם אלו המקיימים את העולם [רד"ק].