בריאת המאורות בשמיים מהווה את אחת מאבני היסוד של קיום העולם והמשכיות המציאות. המילה אוֹרִים משמעה מאורות [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי תליית המאורות היא הסיבה לכך שהארץ נראית וגלויה, וחיי האדם תלויים בהם לחלוטין [אבן עזרא, המאירי]. חסדו של ה' מתבטא בכך שפעולתם של מאורות אלו היא נצחית וללא הפסק [רד"ק].
ביטוי נוסף לחסד האלוהי טמון בחלוקת התפקידים המדויקת בין השמש לירח, המהווה פלא של השגחה: השמש מאירה ביום ומאפשרת לאדם לצאת לעבודתו, ואילו הירח מאיר בלילה, זמן בו האדם נח ממלאכתו וחיות היער יוצאות לשוטט [מלבי"ם].
באשר למילה גְּדֹלִים, עולה השאלה מדוע הפסוק מדגיש ששני המאורות נבראו גדולים, שהרי ידוע כי הירח הוקטן לאחר מכן בעקבות קטרוג. התשובה לכך היא שעצם הבריאה הראשונית של שני מאורות גדולים נבעה מכוונת חסד של ה' כלפי העולם, במטרה להעניק אור רב גם בלילה ובכך למעט את הסכנות והפגעים המצויים בחשכה [אלשיך].