יצא לכם פעם לראות מישהו ששמח כשלאדם אחר קרה משהו לא נעים? המשורר שכתב את התהילים הרגיש בדיוק כך. לפעמים הוא מדבר על עצמו, ולפעמים הוא מתכוון למצב של עם ישראל כולו. הוא מספר על אויבים שצוחקים עליו ושמחים כשהוא בצרה.
האויבים האלה הם אנשים הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח. המילה הֶאָח היא מילת קריאה של שמחה לא יפה, שמחה כשמישהו אחר סובל. הם אומרים את זה פעמיים, הֶאָח הֶאָח, כי הם שמחים שמחה כפולה: גם על כך שקרה למשורר משהו רע, וגם על כך שהם זכו לראות את זה ממש מול העיניים שלהם. המילה לִי כאן פירושה "עליי" או "בגללי".
אבל המשורר בטוח שה' יעשה צדק. הוא אומר שהאויבים האלה יָשֹׁמּוּ, כלומר ייכשלו ויקבלו עונש, עַל עֵקֶב, שזה אומר כתוצאה ישירה מהמעשים הרעים שלהם. ועל מה בדיוק הם נענשים? על בָּשְׁתָּם, שזו הבושה הגדולה שהם גרמו למשורר כשהפיצו עליו שקרים וצחקו עליו. בסופו של דבר, מי שעושה רע וצוחק על צרות של אחרים, יקבל את העונש שמגיע לו.