כחלק מתיאור מעמדה המכובד של רעיית המלך, מוקדשת תשומת לב לדורונות ולמתנות שיוגשו לה על ידי העמים השונים כהכרה בגדולתה.
המונח בת צור מתייחס לעדת צור וקהילתה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. יש המפרשים כי הפנייה כאן היא קריאה ישירה בסגנון "את, בת צור!" [מלבי"ם, מאירי]. בחירתה של העיר צור דווקא, נובעת מסמיכותה הגאוגרפית לארץ ישראל [רד"ק], או משום שהיא מסמלת את האומה הגדולה, העשירה והחשובה מכל שאר העמים, ואחריה ינהגו כך גם יתר האומות [מאירי, מצודת דוד].
הכתוב מבטיח לרעיית המלך שכר: עשירי עם, כלומר האנשים העשירים והחשובים ביותר באומות, יבואו אליה במנחה ויביאו לה מתנות כדי לחלוק לה כבוד [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפועל יחלו משמעותו יבקשו או יתחננו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בדומה ללשון התפילה "וַיְחַל מֹשֶׁה" [רש"י]. מטרת הבאת המנחה היא לבקש את פניה כדי שתמלא את משאלותיהם [מצודת דוד].
יש המתארים את השתלשלות האירועים כסדר דרמטי: לאחר שהמלך מגיע אל מעון רעייתו והיא מקבלת על עצמה את עול המלכות ודת ישראל, מופיעים מיד גדולי צור ועשיריה ומגישים לה מנחה יקרה ונדירה לכבודה [מלבי"ם]. מנגד, קיימת דעה פרשנית ולפיה חסרה האות בי"ת בתחילת המילה, ויש לקרוא כאילו נכתב "ובבת צור", כלומר "ועם בת צור". לפי גישה זו, הפסוק עשוי להתפרש כתיאור הנוגע לדוד המלך, או כמשל אלגורי המתייחס לימות המשיח [אבן עזרא].