דמותו של מלך או חתן ביום חופתו מצטיירת מבעד לניחוחות יוקרתיים ופאר מלכותי, כאשר הוא יוצא אל חגיגותיו. מעבר לתיאור הפיזי המרשים, טמון כאן רובד עמוק של משל על מידות טובות, כפרת עוונות ושמחה רוחנית.
הפסוק פותח בתיאור הניחוחות: מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת. אלו הם שמות של מיני בשמים יוקרתיים [מצודת ציון]. הפרשנים מזהים את ה"קציעות" כצמח הקידה [רש"י], או כבושם המופק משרף עצים, מושק או סנדלווד, ואת ה"אהלות" כבושם מסוג ענבר [רד"ק]. בשמים אלו סופגים את כׇּל בִּגְדֹתֶיךָ, שכן דרכם של אנשים גדולים וחשובים לקטר ולבשם את מלבושיהם [מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש המפרשים את המילה "קציעות" מלשון מקצועות ופינות, כלומר הבשמים נתונים על קצוות הבגדים [אבן עזרא].
מעבר לפשט, הריח הטוב של הבגדים משמש כמשל למעשים טובים [רד"ק]. הבגדים מסמלים את מידותיו של האדם, אשר מפיצות ריח נעים ומשפיעות לטובה על כל מי שמתקרב אליו [מאירי]. גישה פרשנית אחרת מתבססת על כך שהמילה בִּגְדֹתֶיךָ נכתבה ללא האות וי"ו [מנחת שי], ודורשת אותה מלשון בגידה. לפי כיוון זה, הפסוק מלמד שאפילו הבגידות והחטאים מתכפרים והופכים לבעלי ריח ערב [רש"י]. לחלופין, התיאור מצביע על כך שגם האנשים שבגדו במלך בעבר, ישובו וישליכו עליו בשמים לכבוד יום שמחתו וחתונתו [מלבי"ם].
הבגדים המבושמים מוצאים אל המלך מִן הֵיכְלֵי שֵׁן – ארמונות פאר המעוטרים בשנהב של פיל, שבהם נשמרו המלבושים בתיבות [מצודת ציון, אבן עזרא]. היציאה המהודרת מארמונות אלו מסמלת את תחילתן של חגיגות החתונה [שטיינזלץ]. מבחינה רעיונית, היכלי השן מבטאים את השמחה הגדולה והרחבת הדעת של היושבים בהם [רד"ק, מצודת דוד]. במובן הרוחני, הם מסמלים את המקור השמימי שממנו מוענקות לאדם מידותיו הטובות [מאירי], או את ההיכלות המפוארים הממתינים לצדיק בגן עדן [רש"י].
הפסוק נחתם במילים מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. רוב הפרשנים מסכימים כי האות יו"ד במילה "מני" היא תוספת, והמשמעות היא כמו המילה "מִן" או "מֵאֲשֶׁר". כלומר, מאותם היכלי שן – או מה' שהכין אותם – נובעת השמחה, ההצלחה והשכר שלך [רד"ק, אבן עזרא, רש"י, מאירי]. דעה נוספת מציעה שהמילה "מני" רומזת למינים של כלי נגינה המלווים את שמחת החתן [שטיינזלץ].